Yevamoth
Daf 53a
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה וְאֵין לָהּ לא כְּתוּבָּה. וְלֹא פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת עַל זֶה וְעַל זֶה. וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר וְהַוְולָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ. וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִים לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה. וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְלֹא יוֹרְשָׁיו שֶּׁל זֶה יוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָּתָהּ. מֵתוּ אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין.
Traduction
Lorsqu'à une femme, dont le mari a fait un voyage d'outre-mer, on vient dire que son mari est mort, qu'en conséquence elle se marie avec un autre, puis son mari revient, elle devra quitter l'un et l'autre époux, et il faut un acte de divorce de chacun (quoique la seconde consécration dont elle a été l'objet soit mal fondée). Elle ne peut prétendre ni à la restitution du douaire, ni à l'usufruit de sa dot, ni à une pension alimentaire d'un mari, ni à un dédommagement pour l'usure de ses biens particuliers pendant chaque mariage, ni de l'un, ni de l'autre. Ce qu'elle aurait perçu, à ce titre, de n'importe lequel des deux maris, devra être rendu; l'enfant qu'elle a conçu, même du premier mari, sera illégitime. Aucun d'eux (si ce sont des cohanim) ne devra se rendre impur pour l'accompagner au cimetière, lorsqu'elle mourra. De même, aucun des deux n'a le droit de s'approprier ce qu'elle aura trouvé, ou ce qu'elle aura gagné par le travail de ses mains, ni de rompre ses vœux. Si c'était une fille d'israélite, elle est déchue du droit d'épouser jamais un cohen (profanée); si c'est une fille de lévite, elle perd tout droit à la dîme, ou à l'oblation si elle est fille de cohen. Ni les héritiers d'un mari, ni ceux de l'autre ne peuvent hériter de son douaire. Si ces deux maris meurent (avant d'avoir divorcé), les frères de l'un et l'autre doivent, sans l'épouser, se laisser déchausser par elle (380)Dans la plupart des éditions du Talmud, le 1 cesse ici..
Pnei Moshe non traduit
מתני' באו ואמרו לה מת בעליך. שאמר לה עד א' וכדדייק בבבלי מסיפא והאי ואמרו לה כמו ונאמר לה:
תצא מזה ומזה. כדין אשת איש שזנתה דהך לאו אנוסה היא דאע''ג דהמנוהו רבנן לעד א' באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופה דייקא ומנסבא והך דלא דייקא קנסינן לה:
וצריכה גט מזה ומזה. וטעמא דבעי' גט מהשני מפרש בגמרא:
לא כתובה. מנה ומאתים ותוספת:
ולא פירות. מהשני מה שאכל קודם שבא הראשון כדמפרש בגמרא:
ולא מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תתתיו:
ולא בלאות. ואפילו שחקי בגדים שהיו לה לא תוציא משם:
ואם נטלה מזה ומזה תחזור. בבבלי מפרש דאפילו תפס' שלא בעדי' דלא מהני לה מיגו ובגמרא דהכא מפרש דתפסה אימת:
והולד ממזר מזה ומזה. אם ילדה מהשני הוי ממזר גמור ואם שוב החזירה הראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם ואסור בממזרת ובגמ' מפרש אימת החזירה:
לא זה וזה מיטמאין לה. כדמפרש בגמ':
לא במציאתה. כדמפרש בבבלי דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה ואיבה:
ולא במעשה ידיה. דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני והכא לית לה מזוני:
ולא בהפרת נדריה. דטעמא מאי בעל מפר נדרי אשתו כי היכי דלא תתגנה הכא תתגנה ותתגנה:
נפסלה מן הכהונה. דזונה היא אעפ''י דאנוסה היא:
מן המעשר. משום קנסא הוא דהא בת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר:
מן התרומה. ואפילו בתרומה דרבנן:
יורשין כתובתה. כתובת בנין דכרין דאפי' לזרעה קנסו רבנן כדמפרש בגמ':
חולצין ולא מיבמין. אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ורבנן גזרו דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא חליצה כמו דאמרינן גבי גט בגמ':
הלכה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל כול'. רִבִּי לֵיוֹנְטֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. נִיחָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. 53a בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן הוֹאִיל וְהִיא רְאוּיָה לוֹכַל לָמָּה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי זְעִירָה רַב עָנָן בְשֵׁם רַב. מַהוּ בַּת כֹּהֵן. מִתְלַמֶּדָּתָהּ שֶׁלַּכֹּהֵן. כְּמַה דְתֵימַר בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה. וְכִי בַּת בָּבֶל הָֽיְתָה. אֶלָּא שֶׁנַּעֲשֵׂית כְּמַעֲשֵׂה בָבֶל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. שְׁתֵּי בָנוֹת אֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה. אַחַת חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת וְאַחַת חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. נִשֵּׁאת לְכָשֵׁר חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. לְפָסוּל חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רַב אָמַר הֲלָכָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. רִבִּי יוֹחָנָן אָםַ. אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרַב. מִלֶּחֶם. לֹא כָּל הַלֶּחֶם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹאכֵל. לְרַבּוֹת חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר.
Traduction
R. Lewanti demanda en présence de R. Yona: on comprend qu'une fille de cohen, ayant épousé un simple israélite et devenue veuve (sans enfant), retourne à la maison paternelle, avec faculté de manger de l'oblation; mais pourquoi une fille d'israélite ayant épousé un cohen et devenue veuve, qui jouit du privilège de l'oblation en raison de la présence de son fils, perd-elle cette faculté, en se remariant à un simple israélite? R. Yona répondit: R. Zeira ou R. Aman a dit au nom de Rav que, lorsque le texte biblique parle d'une '' fille de cohen '', il entend aussi celle qui y est accoutumée, par comparaison avec l'expression (Ps 137, 8): la fille de Babel désolée (ruinée), où le terme fille de Babel ne doit pas être pris à la lettre, mais indique une similitude de conduite. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Rav: deux fois le mot fille se trouve dans la même section biblique, parce qu'en un cas elle rentre à la maison paternelle, avec faculté de manger l'oblation, et dans l'autre cas elle n'a pas cette faculté en rentrant; la fille d'un cohen mariée à un simple israélite, et devenue veuve (sans enfant), rentre à la maison de son père, avec faculté de manger de l'oblation, tandis que la fille d'un simple israélite mariée à un Cohen et devenue veuve (sans enfant) n'a plus cette faculté lorsqu'elle rentre à la maison paternelle. On peut en inférer que si elle a épousé un homme en parfait état légal, elle peut manger de l'oblation en rentrant, et que si elle a épousé un homme impropre, elle ne jouit plus de ce privilège. Rav établit comme règle (au sujet du retour de la fille), qu'elle peut manger de l'oblation, non des parts sacerdotales du poitrail ou de l'épaule; R. Yohanan lui concède même ces dernières parts. On a enseigné que R. Hiya confirme l'avis de Rav, en déduisant de l'expression du pain paternel (Lv 22, 13), qu'elle peut en manger certaines parts, non de tout. Par contre, R. Simon b. Yohaï a enseigné, pour confirmer l'avis de R. Yohanan, que du même verset on conclut à l'extension de ce privilège, comprenant jusqu'aux pains de l'action de grâce, ou les flancs offerts par le Naziréen (à l'issue de son vœu).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי ליונטי בעי לפני רבי יונה ניחא בבת כהן הנשואה לישראל דחוזרת ואוכלת. כשמת בנה מישראל כדכתיב וזרע אין לה וגו':
אלא בת ישראל שניסת לכהן. ויש לה הימנו בן:
הואיל והיא ראויה לאכול. בשביל בנה למה אינה אוכלת כשניסת לזר הא עדיין בנה מכהן קיים:
מהו בת כהן. דכתיב לאו דוקא בת כהן קאמר אלא מתלמדתה של כהן כלו' מתלמדת לאכול בתרומה כמו בת כהן דאוכלת בשביל בעלה ובשביל בנה ואע''פ שהי' בת ישראל והילכך הוי' דינה כמו בת כהן דכי אית לה זרע מישראל לא הדרה כו' כדפרישית במתני':
כמה דתימר. כלו' דמביא ראיה מן הכתוב דקראה בת בבל:
וכי בת בבל היתה. והרי קרא באדום משתעי כדכתי' זכור ה' לבני אדום אלא שעשתה כמעשה בבל קרי לה בת בבל וה''נ כן הוא:
רבי יוסי בר בון בשם רבי קאמר דה''ט דשתי בנות אמורות בפרשה. שתי פעמים כתיב בת וחלקן הכתוב:
אחת חוזרת ואוכל'. בת כהן כשאין לה זרע מזר דראוי' לאכול כמו מתחילה היא:
ואחת. בת ישראל אינה אוכלת אעפ''י שראויה לאכול היא בשביל בנה מכהן הואיל וניסת לזר:
אמור מעתה נישאת לכשר. אבת כהן קאי דדוקא אם נשאת לזר כשר חוזרת ואוכלת כשמת אבל לפסול אינה אוכלת דכמו בת ישראל הניסת לזר אינה אוכלת אע''פ שעדיין ראויה היתה בשביל בנה מכהן דעכשיו נעשית זרה כן נמי בבת כהן דכיון שנשאת לפסול פסלה ואינה אוכלת אפי' כשמת:
הלכה אוכלת בתרומה. בת כהן החוזרת ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן מסיק לה בבבלי אבל אוכלת בשביל בנה דמתני' מסיק התם דחוזרת אף לחזה ושוק:
מלחם. מלחם אביה תאכל:
מלחם ולא כל לחם. פרט לחזה ושוק והאי לחם כל מאכיל משמע כדכתי' בלשצר מלכא עבד לחם רב והילכך מעטי' קרא לא כל לחם:
תאכל. לרבות הוא לחלות תודה ורקיקי נזיר וכן לחזה ושוק דכולן מורם מן הקדשים הן:
סליק פירקא בס''ד
Yevamoth
Daf 53b
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוֹבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת וְלֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לְוְולָד מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאָמַר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁאֲחֵרִים הִטְעוּ בָהֶן. וְהָכָא לֹא אֲחֵרִים הִטְעוּ בָהּ. 53b קְנָס קָֽנְסוּ בָהּ שֶׁתְּהֵא בוֹדֶקֶת יָפֶה. וְיִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הַשֵּׁינִי וְלֹא יִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵרֵיחַ עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. מֵעַתָּה לֹא תְהֵא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט. שַׁנְייָא הִיא שֶׁנִּשֵּׂאת לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. וְהָתַנִּינָן. אָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְנִתְקַדְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ. מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. תְּהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לָוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר אָמַר. מִן הָאֵירוּסִין מוּתֶּרֶת. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר שֶׁאִם נָתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וְהָתַנִּינָן. עַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. כְּדֵי לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן.
Traduction
Pourquoi ne pas procéder, à l'instar de la règle adoptée plus haut? '' Lorsque deux femmes, est-il dit (381)Ci-dessus, (3, 12), fin., ont été consacrées simultanément par deux hommes, et qu'à l'issue de la cérémonie elles se trouvent confondues (chaque mari ne reconnaît plus avec certitude quelle est sa femme), elle devront rester isolées des maris pendant trois mois, de crainte que dès lors elles se soient trouvées enceintes; si elles sont encore des enfants (ne pouvant pas encore concevoir), elles peuvent de suite rester chacune auprès d'un des maris ''; pourquoi donc ici la femme doit-elle rester séparée même du premier mari? Il y a cette différence que, plus haut, il y a eu confusion par erreur, tandis qu'ici elle est le fait de l'intervention d'un témoin; on a donc imposé une sorte d'amende à la femme, pour la blâmer de n'avoir pas fait une meilleure enquête sur la véracité de ce témoin. Il est juste toutefois qu'elle soit punie à l'égard du second mari; mais pourquoi l'est-elle aussi à l'égard du premier (lequel ne mérite pas d'amende)? C'est que, dit R. Yohanan, elle est frappée à cause de l'apparence d'adultère (pour avoir été un moment unie à un autre illégalement). S'il en est ainsi (qu'il s'agit d'amende), cette femme ne devrait pas avoir besoin d'un acte de divorce du second mari (dont le mariage est nul)? Il faut cet acte, parce que le mariage a eu lieu par voie présumée légale. Selon Samuel, il le faut par crainte que le premier mari ait envoyé un acte de divorce d'outremer (de sorte que le second mariage eût été valable). Mais, objecta R. Hagaï devant R. Zeira, n'a-t-on pas enseigné plus loin (§ 5): '' Si des témoins annoncent à une femme le décès de son mari éloigné, et qu'elle est consacrée à un autre, mais qu'avant le mariage accompli le mari revienne, elle peut retourner auprès de lui ''; or, s'il y avait à se préoccuper de la crainte que l'on suppose l'envoi d'outre-mer d'un acte de divorce, il devrait être interdit à la femme de retourner auprès du mari? C'est que l'on adopte l'avis de R. Yossé b. Kipar, disant qu'il est permis de reprendre une femme répudiée à l'état de fiancée (il faut un acte de divorce, et pourtant le premier mari peut reprendre la femme, malgré la crainte qu'il ait envoyé un acte, qui est sans conséquence s'il s'agit seulement d'une répudiation après fiançailles). -Mais ce R. Yossé b. Kipar ne reconnaît-il pas qu'en cas de reprise d'une femme répudiée après fiançailles, l'acte de divorce remis par le dernier mari la rend inapte à épouser un cohen, tandis qu'ici il est dit (§ 5): '' Si même le second mari lui a envoyé un acte de divorce, elle ne devient pas impropre à épouser un cohen ''? (N'en résulte-t-il pas qu'il ne faut pas de divorce du second?) Il le faut, répondent les rabbins de Césarée au nom de R. Ila, afin de constater l'interdit pour le premier mari (parce qu'à défaut de répudiation par le second, l'enfant né après la reprise de la femme par le premier serait illégitime).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כמה דתימר תמן. כלו' דפריך כמה דאמרנו לעיל סוף פ''ג גבי שנים שקידשו ב' נשים והוחלפו כו' דמפרישין כו' דאלמא דמותרין לחזור לבעליהן:
ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי כן ואמאי תצא מזה ומזה:
ומשני שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. דהרי בטעות הוחלפו ומאי הוי להו למיעבד:
והכא לא אחרים הטעו בה. בתמיה שהרי על פי עד נשאת:
קנס קנסו בה הכא שתהא בודקת יפה. אחר העדים דילמא משקרי אבל התם לא שייך שתבדוק דהרי כל א' סברה שזה בעלה:
ולא יקנסו בה אצל הראשון. דמה שייך גביה קנס ואמאי לא תחזור לו:
מריח ערוה נגעו בה. מחומר עריות דנראית כאשתו של השני:
מעתה. דאמרת משום קנס לא תהא צריכה ממנו גט מן השני דהא כזנות בעלמא היא:
שנייא היא שנשאת לו דרך היתר. דסברה שמת בעלה וכנישואין גמורין הן וכ''ע לא ידעי ואיכא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א''א יוצאה בלא גט. והכי מפרק לה בבבלי פירקין:
שמואל אמר אומר אני כו'. כלומר דבאמת חיישינן שמא שילח לה הראשון גט ממדה''י ונישואין דשני נישואין גמורין הן והילכך צריכה הימנו גט:
והתנינן כו'. לקמן דאם לא נשאת אלא נתקדשה מותרת לחזור לו ואי אמרת בשלמא דטעמא דנשאת לו דרך היתר שפיר דמחלקין בין נשאת לנתקדשה דבנתקדשה אין חוששין שמא יאמרו כו' כדאמרן דתלו למימר דקידושי טעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת הואיל ולא עבדא איסורא לא קנסו רבנן אבל בנשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן. וכדאמר בבלי דף פ''ט למסקנא דהתם:
אם אתה אומר כו'. אלא אי אמרת דחיישינן באמת שמא שילח לה גט א''כ בנתקדשה נמי ניחוש וכי תימא דאין ה''נ דבעיא גט א''כ תהא אסורה לחזור להראשון דמחזיר גרושתו הוא:
אלא כרבי יוסי בן כיפר. כלומר לעולם דבעיא גט ואפ''ה מותרת לראשון ואע''ג דחוששין שמא שילח לה הראשון גט ולהכי מצרכינן להשני לגרשה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה רבי יוסי בן כיפר היא דאמר מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת. הא דרבי יוסי בן כיפר בפ''ק וכן שקיל וטרי בבבלי אליביה:
ופריך ולא מודי כו' שאם נתן לה האחרון. כלומר במחזיר גרושתו משנתארסה שנתן לה האחרון גט דודאי פסלה מן הכהונה והכא התנינן שם אעפ''י כו' דלא פסלה מן הכהונה דאלמא דלא בעיא גיטא והילכך לא פסלה דגט לאו כלום הוא:
רבנן דקיסרין כו'. אמרי ה''ט דצריכה גט משני:
כדי לברר איסורו של ראשון. שידעו אימת יגרש ואם החזיר הראשון קודם גירושי השני שיהא הולד ממנו ממזר:
עַד כְּדוֹן בְּיוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. לֹא הָֽיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. נִתְגָּֽרְשָׁה וְהָֽלְכָה וְהִשִּׂיאָה אֶת עַצְמָהּ. וְאָמַר רִבִּי אִילָא. תַּנֵּי תַּמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת הִימֶּינּוּ גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת. וְהָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת.
Traduction
Jusqu'à présent, on connaît par la Mishna quelle est la règle, lorsque la femme sait avoir été mariée (il y a alors amende pour défaut d'enquête); mais quelle est la règle lorsqu'elle l'ignore? (Si son père l'a mariée sans la consulter, est-elle blâmable?) On peut résoudre cette question de ce qu'il est dit (382)Ci-après,( 13, 1 )( 13b).: Si une mineure a été mariée par son père, et qu'elle va de son chef épouser un autre homme, il faut, selon R. Ila, qu'elle se pourvoie d'un acte de divorce du second mari, pour pouvoir revenir au premier (il en sera donc de même ici). Or, on a enseigné (dans une barayeta): Si l'on a contracté une union interdite par degré prohibé de parenté, il n'est pas besoin d'acte de divorce pour annuler cette union, sauf la femme d'autrui, mariée selon l'avis d'un tribunal (sur l'attestation des témoins); selon R. aqiba, il faut ici un acte de divorce en cas d'union avec la sœur de sa femme, ou la femme de son frère (pour lesquelles il y a des cas d'union légale). Et pourtant, il n'y a pas lieu de supposer à leur égard une distinction entre celle qui sait avoir été mariée et celle qui n'en a pas conscience; de même, dans notre Mishna, il n'y a pas cette distinction à établir (et le divorce est exigible des deux maris, en raison de l'apparence). ''
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. עד כאן לא שמענו ממתני' אלא ביודעת שהיא אשת איש ולפיכך קנסוה:
לא היתה יודעת שהיא אשת איש. כגון שקדשה אביה והיא לא ידעה ונשאת לאחר מהו:
נישמעיניה לזה מן הדא. כדפשיט רבי אילא לקמיה:
וה''ג קטנה שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה ול''ג ונתגרשה ואגב שיטפא דפרק י''ג היא דהתם שייך ונתגרשה. כלומר דבעי אם הנישואין שלה צריכין גט וא''ר אילא עלה דצריכה:
דתני תמן. ברייתא הובאה בבלי פירקין דף צ''ד:
כל העריות כו' חוץ מאשת איש. שנשאת על פי ב''ד או ע''י עדים וטעמא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה כו':
אף אחות אשתו ואשת אחיו. כגון שקידש אחיו את האשה והלך אחיו ושמע בו שמת וייבם את אשתו ואח''כ בא אחיו וכן באחות אשה ע''י קידושין כדמוקי התם:
שנייא היא תמן כו'. כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא''א שנשאת בטעות דצריכה גט והכא נמי במתני' אין חילוק ובכולהו איכא טעמא שמא יאמרו כו' וצריכה גט משניהם:
וְלֹא פֵירוֹת. וְאָמַר רִבִּי אֲבִינָא. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָכַל עַד שֶּׁלֹּא בָא הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם אָכַל מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן מוֹצִיאָה.
Traduction
Elle n'a pas droit, est-il dit, à l'usufruit; '' c'est-à-dire ajoute R. Abina (383)Cf. ci-dessus, (9, 5)., elle n'est pas en droit de réclamer au second mari le remboursement de l'usufruit qu'il a mangé. C'est vrai, s'il l'a consommé avant le retour du premier mari; mais s'il l'a consommé après ce retour, la femme a le droit de réclamer le remboursement. ⁠—
Pnei Moshe non traduit
ולא פירות כו' אכילת פירות שאכל. מפני שאומר לה אני בדין אכלתי:
הדא דתימר. לא שנו אלא בשאכל עד שלא בא הראשון אבל מה שאכל לאחר שבא הראשון דעכשיו שלא כדין אכל מוציאה ממנו. וכן פסק הטור אה''ע סי' י''ז:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source