משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ נִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה וְאֵין לָהּ לא כְּתוּבָּה. וְלֹא פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת עַל זֶה וְעַל זֶה. וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר וְהַוְולָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ. וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִים לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה. וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְלֹא יוֹרְשָׁיו שֶּׁל זֶה יוֹרְשִׁין אֶת כְּתוּבָּתָהּ. מֵתוּ אָחִיו שֶׁל זֶֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא זה וזה מיטמאין לה. כדמפרש בגמ':
תצא מזה ומזה. כדין אשת איש שזנתה דהך לאו אנוסה היא דאע''ג דהמנוהו רבנן לעד א' באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופה דייקא ומנסבא והך דלא דייקא קנסינן לה:
וצריכה גט מזה ומזה. וטעמא דבעי' גט מהשני מפרש בגמרא:
לא כתובה. מנה ומאתים ותוספת:
ולא פירות. מהשני מה שאכל קודם שבא הראשון כדמפרש בגמרא:
ולא מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תתתיו:
ולא בלאות. ואפילו שחקי בגדים שהיו לה לא תוציא משם:
ואם נטלה מזה ומזה תחזור. בבבלי מפרש דאפילו תפס' שלא בעדי' דלא מהני לה מיגו ובגמרא דהכא מפרש דתפסה אימת:
והולד ממזר מזה ומזה. אם ילדה מהשני הוי ממזר גמור ואם שוב החזירה הראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם ואסור בממזרת ובגמ' מפרש אימת החזירה:
לא במציאתה. כדמפרש בבבלי דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה ואיבה:
ולא במעשה ידיה. דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני והכא לית לה מזוני:
ולא בהפרת נדריה. דטעמא מאי בעל מפר נדרי אשתו כי היכי דלא תתגנה הכא תתגנה ותתגנה:
נפסלה מן הכהונה. דזונה היא אעפ''י דאנוסה היא:
מן המעשר. משום קנסא הוא דהא בת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר:
מן התרומה. ואפילו בתרומה דרבנן:
יורשין כתובתה. כתובת בנין דכרין דאפי' לזרעה קנסו רבנן כדמפרש בגמ':
חולצין ולא מיבמין. אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ורבנן גזרו דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאת בלא חליצה כמו דאמרינן גבי גט בגמ':
מתני' באו ואמרו לה מת בעליך. שאמר לה עד א' וכדדייק בבבלי מסיפא והאי ואמרו לה כמו ונאמר לה:
הלכה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל כול'. רִבִּי לֵיוֹנְטֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. נִיחָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. 53a בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן הוֹאִיל וְהִיא רְאוּיָה לוֹכַל לָמָּה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי זְעִירָה רַב עָנָן בְשֵׁם רַב. מַהוּ בַּת כֹּהֵן. מִתְלַמֶּדָּתָהּ שֶׁלַּכֹּהֵן. כְּמַה דְתֵימַר בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה. וְכִי בַּת בָּבֶל הָֽיְתָה. אֶלָּא שֶׁנַּעֲשֵׂית כְּמַעֲשֵׂה בָבֶל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. שְׁתֵּי בָנוֹת אֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה. אַחַת חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת וְאַחַת חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. נִשֵּׁאת לְכָשֵׁר חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. לְפָסוּל חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רַב אָמַר הֲלָכָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. רִבִּי יוֹחָנָן אָםַ. אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרַב. מִלֶּחֶם. לֹא כָּל הַלֶּחֶם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹאכֵל. לְרַבּוֹת חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
גמ' רבי ליונטי בעי לפני רבי יונה ניחא בבת כהן הנשואה לישראל דחוזרת ואוכלת. כשמת בנה מישראל כדכתיב וזרע אין לה וגו':
אלא בת ישראל שניסת לכהן. ויש לה הימנו בן:
הואיל והיא ראויה לאכול. בשביל בנה למה אינה אוכלת כשניסת לזר הא עדיין בנה מכהן קיים:
מהו בת כהן. דכתיב לאו דוקא בת כהן קאמר אלא מתלמדתה של כהן כלו' מתלמדת לאכול בתרומה כמו בת כהן דאוכלת בשביל בעלה ובשביל בנה ואע''פ שהי' בת ישראל והילכך הוי' דינה כמו בת כהן דכי אית לה זרע מישראל לא הדרה כו' כדפרישית במתני':
כמה דתימר. כלו' דמביא ראיה מן הכתוב דקראה בת בבל:
וכי בת בבל היתה. והרי קרא באדום משתעי כדכתי' זכור ה' לבני אדום אלא שעשתה כמעשה בבל קרי לה בת בבל וה''נ כן הוא:
אחת חוזרת ואוכל'. בת כהן כשאין לה זרע מזר דראוי' לאכול כמו מתחילה היא:
ואחת. בת ישראל אינה אוכלת אעפ''י שראויה לאכול היא בשביל בנה מכהן הואיל וניסת לזר:
אמור מעתה נישאת לכשר. אבת כהן קאי דדוקא אם נשאת לזר כשר חוזרת ואוכלת כשמת אבל לפסול אינה אוכלת דכמו בת ישראל הניסת לזר אינה אוכלת אע''פ שעדיין ראויה היתה בשביל בנה מכהן דעכשיו נעשית זרה כן נמי בבת כהן דכיון שנשאת לפסול פסלה ואינה אוכלת אפי' כשמת:
הלכה אוכלת בתרומה. בת כהן החוזרת ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן מסיק לה בבבלי אבל אוכלת בשביל בנה דמתני' מסיק התם דחוזרת אף לחזה ושוק:
מלחם. מלחם אביה תאכל:
מלחם ולא כל לחם. פרט לחזה ושוק והאי לחם כל מאכיל משמע כדכתי' בלשצר מלכא עבד לחם רב והילכך מעטי' קרא לא כל לחם:
תאכל. לרבות הוא לחלות תודה ורקיקי נזיר וכן לחזה ושוק דכולן מורם מן הקדשים הן:
רבי יוסי בר בון בשם רבי קאמר דה''ט דשתי בנות אמורות בפרשה. שתי פעמים כתיב בת וחלקן הכתוב:
וְלֹא פֵירוֹת. וְאָמַר רִבִּי אֲבִינָא. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָכַל עַד שֶּׁלֹּא בָא הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם אָכַל מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן מוֹצִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא פירות כו' אכילת פירות שאכל. מפני שאומר לה אני בדין אכלתי:
הדא דתימר. לא שנו אלא בשאכל עד שלא בא הראשון אבל מה שאכל לאחר שבא הראשון דעכשיו שלא כדין אכל מוציאה ממנו. וכן פסק הטור אה''ע סי' י''ז:
עַד כְּדוֹן בְּיוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. לֹא הָֽיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. נִתְגָּֽרְשָׁה וְהָֽלְכָה וְהִשִּׂיאָה אֶת עַצְמָהּ. וְאָמַר רִבִּי אִילָא. תַּנֵּי תַּמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת הִימֶּינּוּ גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת. וְהָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון. עד כאן לא שמענו ממתני' אלא ביודעת שהיא אשת איש ולפיכך קנסוה:
לא היתה יודעת שהיא אשת איש. כגון שקדשה אביה והיא לא ידעה ונשאת לאחר מהו:
נישמעיניה לזה מן הדא. כדפשיט רבי אילא לקמיה:
וה''ג קטנה שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה ול''ג ונתגרשה ואגב שיטפא דפרק י''ג היא דהתם שייך ונתגרשה. כלומר דבעי אם הנישואין שלה צריכין גט וא''ר אילא עלה דצריכה:
דתני תמן. ברייתא הובאה בבלי פירקין דף צ''ד:
כל העריות כו' חוץ מאשת איש. שנשאת על פי ב''ד או ע''י עדים וטעמא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה כו':
אף אחות אשתו ואשת אחיו. כגון שקידש אחיו את האשה והלך אחיו ושמע בו שמת וייבם את אשתו ואח''כ בא אחיו וכן באחות אשה ע''י קידושין כדמוקי התם:
שנייא היא תמן כו'. כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא''א שנשאת בטעות דצריכה גט והכא נמי במתני' אין חילוק ובכולהו איכא טעמא שמא יאמרו כו' וצריכה גט משניהם:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוֹבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת וְלֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לְוְולָד מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאָמַר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁאֲחֵרִים הִטְעוּ בָהֶן. וְהָכָא לֹא אֲחֵרִים הִטְעוּ בָהּ. 53b קְנָס קָֽנְסוּ בָהּ שֶׁתְּהֵא בוֹדֶקֶת יָפֶה. וְיִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הַשֵּׁינִי וְלֹא יִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵרֵיחַ עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. מֵעַתָּה לֹא תְהֵא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט. שַׁנְייָא הִיא שֶׁנִּשֵּׂאת לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. וְהָתַנִּינָן. אָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְנִתְקַדְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ. מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. תְּהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לָוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר אָמַר. מִן הָאֵירוּסִין מוּתֶּרֶת. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר שֶׁאִם נָתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וְהָתַנִּינָן. עַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. כְּדֵי לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כרבי יוסי בן כיפר. כלומר לעולם דבעיא גט ואפ''ה מותרת לראשון ואע''ג דחוששין שמא שילח לה הראשון גט ולהכי מצרכינן להשני לגרשה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה רבי יוסי בן כיפר היא דאמר מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת. הא דרבי יוסי בן כיפר בפ''ק וכן שקיל וטרי בבבלי אליביה:
ופריך ולא מודי כו' שאם נתן לה האחרון. כלומר במחזיר גרושתו משנתארסה שנתן לה האחרון גט דודאי פסלה מן הכהונה והכא התנינן שם אעפ''י כו' דלא פסלה מן הכהונה דאלמא דלא בעיא גיטא והילכך לא פסלה דגט לאו כלום הוא:
רבנן דקיסרין כו'. אמרי ה''ט דצריכה גט משני:
כדי לברר איסורו של ראשון. שידעו אימת יגרש ואם החזיר הראשון קודם גירושי השני שיהא הולד ממנו ממזר:
אם אתה אומר כו'. אלא אי אמרת דחיישינן באמת שמא שילח לה גט א''כ בנתקדשה נמי ניחוש וכי תימא דאין ה''נ דבעיא גט א''כ תהא אסורה לחזור להראשון דמחזיר גרושתו הוא:
והתנינן כו'. לקמן דאם לא נשאת אלא נתקדשה מותרת לחזור לו ואי אמרת בשלמא דטעמא דנשאת לו דרך היתר שפיר דמחלקין בין נשאת לנתקדשה דבנתקדשה אין חוששין שמא יאמרו כו' כדאמרן דתלו למימר דקידושי טעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת הואיל ולא עבדא איסורא לא קנסו רבנן אבל בנשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן. וכדאמר בבלי דף פ''ט למסקנא דהתם:
שמואל אמר אומר אני כו'. כלומר דבאמת חיישינן שמא שילח לה הראשון גט ממדה''י ונישואין דשני נישואין גמורין הן והילכך צריכה הימנו גט:
שנייא היא שנשאת לו דרך היתר. דסברה שמת בעלה וכנישואין גמורין הן וכ''ע לא ידעי ואיכא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א''א יוצאה בלא גט. והכי מפרק לה בבבלי פירקין:
מעתה. דאמרת משום קנס לא תהא צריכה ממנו גט מן השני דהא כזנות בעלמא היא:
מריח ערוה נגעו בה. מחומר עריות דנראית כאשתו של השני:
ולא יקנסו בה אצל הראשון. דמה שייך גביה קנס ואמאי לא תחזור לו:
קנס קנסו בה הכא שתהא בודקת יפה. אחר העדים דילמא משקרי אבל התם לא שייך שתבדוק דהרי כל א' סברה שזה בעלה:
והכא לא אחרים הטעו בה. בתמיה שהרי על פי עד נשאת:
ומשני שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. דהרי בטעות הוחלפו ומאי הוי להו למיעבד:
ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי כן ואמאי תצא מזה ומזה:
גמ' כמה דתימר תמן. כלו' דפריך כמה דאמרנו לעיל סוף פ''ג גבי שנים שקידשו ב' נשים והוחלפו כו' דמפרישין כו' דאלמא דמותרין לחזור לבעליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source